היעד הלאומי: 30% אנרגיה מתחדשת – מה זה אומר בפועל?

בשנת 2020, ממשלת ישראל קבעה בהחלטת ממשלה מס’ 465 תקן מחייב: עד שנת 2030, 30% מייצור החשמל בישראל יגיע ממקורות אנרגיה מתחדשת.
היעד הזה מחייב ייצור של למעלה מ-17,000 מגוואט מאנרגיה סולארית, רוח, פסולת ביולוגית ועוד.

נכון לשנת 2024, ישראל מייצרת כ-11%-13% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים – רובם המכריע מאנרגיה סולארית. כלומר, המדינה חייבת לשלש כמעט את היקף ההתקנות כדי לעמוד ביעד, בתוך זמן קצר.

 

בעשור האחרון נדמה כי העולם כולו התעורר למציאות אקלימית שמשנה סדרי עולם. גלי חום קיצוניים, הצפות, בצורות ושריפות הפכו לשגרה, ויותר ויותר ממשלות מבינות שהמעבר לאנרגיה מתחדשת הוא לא עוד חלום ירוק – אלא תנאי בסיסי להישרדות ולשגשוג כלכלי. ישראל, מדינה קטנה עם פוטנציאל שמש מהגבוהים בעולם, קבעה לעצמה יעד ברור: עד שנת 2030, 30% מהחשמל שייוצר במדינה יגיע ממקורות אנרגיה מתחדשת. על פניו, יעד שאפתני אך בר ביצוע. בפועל, הדרך לשם רצופה באתגרים מורכבים, לא תמיד ירוקים.

נכון לשנת 2025, רק כ-13% מהחשמל בישראל מקורו באנרגיה מתחדשת – רובו ממערכות סולאריות, בעיקר שדות חשמל בדרום ומתקנים על גגות. המשמעות ברורה: תוך פחות מחמש שנים, המדינה צריכה כמעט לשלש את היקף הייצור המתחדש, לקדם תשתיות אגירה, ולשדרג את רשת החשמל כך שתוכל לקלוט ולהפיץ את האנרגיה בצורה יעילה. את כל זה יש לעשות תוך מאבק על שטחים, תהליכי תכנון ממושכים, ופערים בתמריצים למשק הפרטי והציבורי.

ולמרות הקשיים – לישראל יש קלפים חזקים. השמש כאן זורחת כמעט כל יום, הטכנולוגיה פורצת דרך, וחברות מקומיות מפתחות פתרונות ייחודיים שנמכרים ברחבי העולם. אך בעוד שהעולם מתקדם – מדינות כמו גרמניה, הולנד ופורטוגל חוצות רף של 40% ויותר אנרגיה מתחדשת – ישראל עדיין מדשדשת, בין ועדות תכנון לאישורים רגולטוריים. מתקנים מוכנים לעיתים ממתינים חודשים ואף שנים להתחברות לרשת, והפער בין ההצהרות ליישום הולך וגדל.

בעוד אנרגיית רוח נחשבת לאפקטיבית פחות בארץ בשל תנאי השטח והצפיפות, תחומים כמו ביוגז, שימוש בפסולת אורגנית, וטכנולוגיות אגירה מתקדמות עדיין נמצאים בשלבים התחלתיים. גם כאן, החסם המרכזי הוא לא הטכנולוגיה – אלא תהליכים. פרויקטים תקועים בשולחנות של רשות מקרקעי ישראל, ועדות מחוזיות ורשויות מקומיות שלא תמיד משתפות פעולה.

ובכל זאת, שינוי באופק. משרד האנרגיה הכריז על קמפיינים חדשים לעידוד התקנת פאנלים סולאריים על גגות מבנים ציבוריים ופרטיים, רשות החשמל פועלת להרחבת קווי הולכה חדשים, וישנה מגמה הולכת וגוברת של שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי. יזמים, חקלאים ותאגידים כבר מבינים שהשקעה באנרגיה ירוקה היא לא רק טובה לכדור הארץ – אלא משתלמת כלכלית.

שאלת מיליון הקילוואט היא האם בתוך פחות מחמש שנים תצליח ישראל לצמצם את הפער ולהגיע ליעד. על פי התחזיות הרשמיות – הסיכוי קיים, אך מותנה בפעולה נחושה, תיאום מערכתי והפחתת חסמים. ללא שינוי דרמטי בקצב ההתקדמות, המדינה עלולה למצוא את עצמה בשנת 2030 עם הרבה כוונות טובות – וקצת מדי חשמל ירוק.

בסופו של דבר, מדובר בבחירה: האם נרצה להיות בין המדינות המובילות בעולם באנרגיה נקייה וחדשנות סביבתית, או להמשיך ולשלם את המחיר הכלכלי, הבריאותי והביטחוני של תלות באנרגיה מזהמת. השמש כבר כאן. השאלה היא אם נדע באמת להשתמש בה.