חוגגים עצמאות למדינה עם מבט לעולם ירוק יותר

ממעברות ועד מגדלים ירוקים: איך הפכה ישראל ממדינה של צריפים למעצמה של גורדי שחקים?

לרגל חגיגות ה-77 למדינה, עדי מגדל מגריניר לוקחת אותנו למסע בזמן דרך ההיסטוריה האדריכלית של ישראל. גלו איך עברנו ממבני אסבסט מסוכנים לבניינים שמייצרים לעצמם חשמל, ומה צופן לנו העתיד – האם בקרוב נגור בשכונות שבהן חשבון החשמל הוא פשוט אפס?

מסע היסטורי: מ-1948 ועד היום

הראיון נפתח בסקירה נוסטלגית. בשנותיה הראשונות של המדינה, הצורך היה פונקציונלי בלבד: לספק קורת גג מהירה לעולים. הפתרונות היו מעברות, פחונים ושימוש באסבסט – חומר שבאותה תקופה נחשב יעיל, אך לימים התגלה כמסוכן ומסרטן, ומחירו הסביבתי והבריאותי מלווה אותנו עד היום [01:28]. בהמשך, עברה ישראל לבנייה ברוטליסטית (הרבה בטון חשוף) ובניית שיכונים, וכיום אנו רואים מעבר חד לבנייה לגובה ("סקייליין" כמו בניו-יורק) כתשובה למצוקת הקרקע וגידול האוכלוסייה [02:49].

המהפכה הירוקה: עצמאות אנרגטית

נקודת המפנה המשמעותית היא המעבר לתקן מחייב בבנייה ירוקה (מרץ 2023). עדי מדגישה שבנייה ירוקה היא חלק מהעצמאות של המדינה – היכולת לייצר חוסן אנרגטי. היא מציגה את בניין פורטר באוניברסיטת תל אביב כדוגמה למצוינות: מבנה שקיבל דירוג פלטינום (הגבוה ביותר) ומשמש מודל לבנייה שחוסכת אנרגיה ומספקת נוחות תרמית ובריאותית למשתמשים [04:17]. דוגמה נוספת היא הספרייה הלאומית בירושלים.

חזון לעתיד: שכונות ללא חשבון חשמל

החלק המרתק ביותר הוא התחזית לעתיד. עדי מתארת חזון שבו לא רק בניינים בודדים, אלא שכונות שלמות יהפכו למשקים סגורים שמייצרים לעצמם את כל האנרגיה הדרושה (Net Zero), ואף מוכרים עודפים לרשת [04:59]. המשמעות לדייר היא דרמטית: אפס תשלום על חשמל והוזלה משמעותית של דמי הניהול והתחזוקה במגדלים. הבנייה עצמה תעבור למפעלים (Off-site), תהיה מדויקת יותר, בטוחה יותר לפועלים ותשתמש בחומרים חכמים ועמידים לטווח של 100 שנה.