קו הרקיע של הערים: איך המגדלים מעצבים את העתיד שלנו?
מה הופך את ניו יורק, סינגפור ותל אביב לכל כך שונות זו מזו? התשובה נמצאת בקו הרקיע.
בראיון מרתק על תכנון עירוני וקיימות, עדי מגדל מגריניר מסבירה ש"סקייליין" (קו רקיע) הוא הרבה יותר מסתם נוף יפה – הוא תעודת הזהות של העיר, שמספרת סיפור על תרבות, כלכלה וטכנולוגיה. האם המגדלים החדשים בירושלים הורסים את האופי שלה? והאם אפשר לבנות לגובה מבלי לחסום את הרוח מהים?
האתגר: לשמור על העבר או לבנות את העתיד?
הדיון נוגע במתח התמידי בין שימור לבין קידמה.
ירושלים: מוזכרת סוגיית בניית המגדלים החדשים בעיר (כמו פרויקטים של 40 קומות) והחשש שהם ישנו את הצביון ההיסטורי והייחודי של הבירה, בניגוד לגשר המיתרים שניסה לשדר קידמה [00:40].
אירופה (פריז ולונדון): עדי מסבירה שבאירופה מצאו פתרון ביניים – שומרים בקנאות על מרכזי הערים ההיסטוריים ("העיר הישנה"), ומרכזים את גורדי השחקים המודרניים באזורים פיננסיים נפרדים (כמו ה"סיטי"), כדי לא לפגוע באופי העיר [06:48].
תכנון עירוני לקוי מול מודלים לחיקוי
עדי מציגה דוגמאות לטעויות תכנוניות לצד הצלחות מסחררות:
הטעות של תל אביב: בניית "חומת מגדלים" על קו החוף חסמה את הבריזה הטבעית מהים ("מנעו כניסה של בריזה לעיר"), מה שיצר בעיות מיקרו-אקלים ועומס חום בתוך העיר [02:03].
המודל של סינגפור: העיר-מדינה מתכננת עשורים קדימה. יזמים שמקבלים אישור לבנות לגובה מחוייבים "להחזיר" שטחים ירוקים לציבור בתוך המגדל עצמו – גגות ירוקים, מרפסות ציבוריות וקירות צומחים, כך שהעיר נראית כמו "עיר בתוך גן" [05:06].
רוחות ומיקרו-אקליםנקודה קריטית בבנייה לגובה היא השפעת הרוח. עדי מספרת על מקרה בחיפה שבו לא ביצעו סימולציית רוחות לפני הבנייה, וכתוצאה מכך הדיירים לא הצליחו לפתוח את דלתות הלובי בגלל עוצמת הרוח ("שרקה לאורך כל הפיר"), מה שהפך את המגורים לבלתי נסבלים. כיום, התקן הישראלי לבנייה ירוקה מחייב בדיקות אלו [04:32].
העתיד: צפוף, גבוה וירוקהמסקנה הברורה היא שהעתיד הוא בבנייה לגובה ("זה ההווה, לא העתיד") בשל המחסור בקרקע. האתגר הוא לעשות זאת נכון: עירוב שימושים (מגורים ומשרדים יחד כדי להפחית נסיעות), שמירה על אוכלוסיות קיימות שלא יידחקו החוצה בגלל עלויות תחזוקה גבוהות, ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות לחיסכון באנרגיה במגדלי הזכוכית הבזבזניים.